7.23.2012

קצרצר

כשהבין בכמה הלוויות יהיה עליו להשתתף, הפסיק לרכוש חברים ומכר את אלה שעוד היו לו.

7.19.2012

קשר


רציתי ילד קטן, לרחף גבוה להסתכל על הכל מלמעלה. העיקר להיות קשור בחוט.

שמעתי פעם, על אחד שלילדה שלו היה כל כך קשה להיפרד עד שהיא חיכתה קצת לפני שיצא ממנו כל האוויר והשתמשה בשארית חייו האחרונה כדי להפריח אותו. שיגיע הכי גבוה שהוא יכול, מנותק מכל הקשר.

גם שמעתי על אחד אחר שהוענק להולדת בן, ראו לו על המצח. הזוג מאושר שכח אותו בבית החולים (בטח ילד ראשון, או שמיני).
היולדת שהגיעה אחריהם לאותה מיטה רצתה לקחת, שיהיה לילדים. אבל בעלה חשש מגזל אז הוא הותיר אותו שם. הפקר.

בנה הגדול של היולדת השלישית שהגיעה אף היא לאותה מיטה, ראה את אותו מרחף לו שם בפינה. התלהב מהאח החדש ולקח אותו לטיול. הוא שמח בו עד ששכח אותו בבית של סבא וסבתא, אומנם הוא ביקר מידי פעם אך גם כשהיה שיחק בקטרים. מופקר.
כשהילד הפסיק להגיע קשרו אותו לסיר ברזל, הכי גבוה שיכל להגיע היה גובה העיניים של הילד.
בפעם האחרונה שראו אותו הוא ריחף בפח האשפה בחברת קליפות אבטיח,  בקושי הגיע למכסה.

תמיד רציתי ילד קטן, לרחף גבוה ולהיקשר לחוט.
אבל מה יקרה אם אמצא את עצמי בחברת קליפות אבטיח?
אולי בעננים לא יותר טובכך או כך נגמר האוויר, עם חוט או בלעדיו.

"אל תבכה," לקחתי אוויר "זה סופו של כל בלון".





7.18.2012

שריטות (שם זמני בהחלט)


שריטות
מניגוביי נייר העיתון,
שמישהו שפשף בחוזקה
את טיפות הדמעות
שניגרו מבחוץ
והתייבשו מבפנים.

איך מתקנים?

7.15.2012

הסעודה האחרונה

לפני שנתנו לו את הזריקה הם נתנו לו לבחור מה ירצה לאכול בסעודה האחרונה שלו.
הוא התלבט בין סטייק לבורגר  וואל דאן עם צ'ימיצ'ורי ומיונז שום, צ'יפס, קטשופ, ומלפפון בצד (כדי שיהיה קצת בריא). הוא הלך על הבורגר והצ'יפס. אבל בלי המלפפון בצד, כי מי צריך ויטמינים לפני שהוא מת? 
בסוף הוא קיבל חנינה.
חבל, הוא חשב, הייתי צריך לאכול את המלפפון.

7.13.2012

מרטיבת המדברות


בוקר מתחיל לאט
וזו שמרטיבה את שפתיו
וודאי אינה היא
עמנו עוד.

כאשר השמיים הכחילו
כשפתם,
חיממה את שפתיה בשפתיו
והתאהבה בחוליו
שדבק בה.

מתהפכים היו
מצד אחד של הכאב
לצד אחר של כאב.
עד שעלה השחר.

וזו שהרטיבה את הכר בדמעותיה
סטרה לאותו לא יוצלח
וכי איזה זכות יש לו
להמשיך לישון
כאשר עליה ללכת?

בוקר מתחיל לאט
לאט מידי בשבילה.
וזו, וודאי אינה היא
עמנו עוד.

אולי הלכה להרטיב את המדברות על לחייה.







[רישום בעקבות 'השמענה קולכן ברכות השחר' / זלדה]