מה היה אותו תבלין בו השתמשה שגרם לכולם להיכבש במאכליה?
אם אעמיק בזה, (ואני חושב שגם אתם תסכימו איתי ותבינו גם אתם) שהתבלין היה אותה התחושה שמרגישים כשאוכלים ממטעמיה, מרגישים בדיוק מה שחשה כאשר הכינה אותם. הרגשה שנכנסת כמו חלב חם ביום קר דרך הפה, מחליקה בגרון ומגיעה עד לקצות האצבעות.
אם שמחה- הייתם יכולים להרגיש את השמחה מפעפעת בכם כמו חלב חם ביום גשום, מחליקה בגרון ומגיעה עד לקצות האצבעות.
אם כעסה לעומת זאת, הייתם יכולים לחוש חריפות צורבת בגרון (נו, כמו של סוכריית אש), עוברת בגב כמו קרח בצמרמורות בלתי נשלטות.
אך הגרוע ביותר היה כאשר לא הרגישה כלום - לא רק שהאוכל היה חסר טעם הוא היה מעביר בכם את חוסר הטעם בחיים, הייתם מואסים אפילו במוות.
אך לא תוכלו להבין זאת עד שתיווכחו בעצמכם.
מידי יום נהגה לבשל משהו לפי המצב רוח. לרוב היה זה מאפה נימוח עם הרבה חמאה וקינמון,שריחו היה מתפשט ומשקר את כל הבית.
לעיתים, בעיקר בימי החורף הקרים, כאשר העצים היו קודרים במקצת, היתה נתקפת פולמוס שימור.
מחמיצה פנים וירקות, כובשת זיתים, לבבות ולימונים.
כדי שיהיה לקיץ, ליתר ביטחון.
