כשפניתם אלי ונזקקתם לעזרה - היית שם
סייעתי, חלקתי, הושטתי יד וחייכתי
וכשלא ראיתי אותכם בסביבה-
חיפשתי אותכם כדי לענות על מבוקשכם
כדי לזכות ביחס, בהוקרה או לפחות בחיוך
אך אתם כבר לא שם
חיפשתם מענה במקום אחר
ואפילו לא
השארתם סימן.
איך אוכל לבטוח בכם עכשיו
כשאני זקוקה
ולא נעים לי לבקש, להטריח
הרי אתם עסוקים
בנשגב ובמרומם מכל
ומי אני
שאטריד אותכם בקטנות?
אז נשארתי עם
עצמי
לבד
מספרת לעצמי את אותו סיפור שוב ושוב
כותבת קצת בתקווה שזה יעזור
בתקווה שיום אחד תקראו
ותתרשמו ממני
תראו אותי כאחת משלכם
העסוקים
בנשגב ובמרומם
או שמא בעצמכם?
ואחרי שכבר כמעט השלמתי עם זה
שאתם באמת
עסוקים
וזה לא אישי
שלחתם לעברי חיוך וביקשתם...
איך אוכל לסרב?
אין לי מה להגיד חוץ מ- יום אחד קראתי והתרשמתי עמוקות...
השבמחק