ביום שאלוקים מת

ביום שאלוקים מת הרוח המשיך לנשוב, הדשא הוריק כהרגלו והשמש זרחה.
היא זכרה את האדם שהכיר בה בראשונה ואת בניו אשר הולכו שולל.

ביום שאלוהים מת האנשים המשיכו להאמין בו, ולנהוג כפי שהם חושבים שהוא רוצה.
רצתה אחת להבין לאן הוא נעלם, היכן השליח המופקד על ההסברים.
מי שהיה צריך להורות לעולם להפסיק להתקיים.
היא גילתה שהוא התייאש כבר מזמן, הוא שקע בדיכאון כי הדברים יצאו מכלל שליטה והפך להיות הומאופאת.

בהלוויה לא היתה נפש חיה.
גם אם הם היו יודעים שהוא מת הם לא היו באים להלוויה, הם היו אומרים שלפי אמונתם אין לו גוף.
ועל הרוח היה לנשוב, ועל הדשא להוריק, אפילו השמש התעקש להמשיך לזרוח, כדי שלא יבחינו שמשהו אינו כשורה.
הם  היו אומרים שאם ימשיכו בשלהם יהיה זה גלעד לשמו.

הם לא ידעו שאם זה היה תלוי בו הוא היה מוחה אותם מעל פני האדמה כבר מזמן.




___

צפוי אני יודעת, רציתי לבדוק איך זה לכתוב בסגנון הזה...