עריכה עושה פלאים. תודה תמר.
שוב הצפירה הזאת. כאילו היא עוזרת למישהו...
שוב הצפירה הזאת. כאילו היא עוזרת למישהו...
זוכר שאמרת לי שהצפירה היא זעקתם של אלה שאיש לא הקשיב לנשימתם האחרונה? קריאה מן האדמה של מי שכבר אין מי שיזכיר אותם?
למי היא מועילה עכשיו? אני לא רוצה את אנשים שלא שמעו אותם גוססים, אני רוצה אותך. אבל אתה כבר לא כאן... השארת אותנו לבד..כמו שכשהייתי בת 5, כשהשארת אותי באמצע החורשה ליד הבית ואמרת שאתה סומך עלי שאסתדר, שאני כבר גדולה מספיק בשביל למצוא את הדרך הביתה. בהתחלה לא האמנתי שבאמת נעלמת אבל אחרי כמה דקות כבר לא שמעתי את רשרוש העלים של הרגליים שלך או את קצב הפסיעות שלך על האדמה. הכתה בי ההכרה המכאיבה שאני לבד.
אני בסדר, באמת שאני בסדר... זה פשוט ש...שאף אחד אחר כבר לא. אתה מבין? דברים קטנים כאלה, לא מורגשים. בסוף הסעודה למשל, כולם יושבים מתכוננים לברך אבל פתאום נזכרים שאתה לא נמצא אז אין זימון, וכל אחד מתכנס בעצמו עוד פעם.. כאילו לא עברו כבר שנתיים שלמות.
אבא עובר בשוק כמו כל יום חמישי וקונה את התפוחים שלך. נו.. אלה בירוק שרק, שרק אתה אוהב כי לכולם הם חמוצים מידי. ואל תחשוב לרגע שזה מונע ממנו לקנות אותם כל שבוע מחדש. בסלון עומדת ערימת תפוחים ירוקים שגדלה ככל שעובר הזמן. חבל, הם נרקבים.
לפעמים אני חוששת שגם העצב ירקיב, וישאיר אותנו חסרי אונים מול המציאות שאתה כבר לא חלק ממנה.
כמה ימים אחרי, בליל הסדר ההוא, הנכד של השכנים נכנס באמצע 'מגיד' כמו בכל שנה וחיפש אותך. הוא היה רק בן שנתיים וחצי וידע לשאול "איפה אור?" השתררה שתיקה. לאחר שהבחין שאיש לא עונה לו, ענה לעצמו- "הלך" ורץ לחפש את האפיקומן, כאילו ברגע זה לא הפיל פצצה בחדר. השכנים המובכים התנצלו ומיהרו לצאת אך את הנעשה אין להשיב.
אני בסדר, באמת שאני בסדר. אני יוצאת עם מישהו כבר חודש וחצי, ונראה לי שהיית אוהב אותו, הוא דומה לך קצת. בחיוך, בהתלהבות, באור בעיניים. אני הולכת להביא אותו הביתה תכף, וכל כך מוזר לי שלא תהיה שם, שלא תעמוד שם מהצד ותחייך אליי כאילו אתה אומר 'הוא בסדר הבחור שלך' ותקרוץ. אני כבר עונה לך בלב ב"די, נו". אל תדאג, אני עושה את זה בדיוק בטון שלך. מקווה שאתה מרוצה.
ומה אם? מה אם אתעורר יום אחד ואגלה שכל זה היה חלום? שסתם הלכת לטיול עם חברים בצפון ופשוט נגמרה לך הסוללה בפלאפון? או מה אם תהיה תחיית המתים? אף פעם לא האמנת בזה אבל עדיין... זה פשוט הצפירה הזאת שעושה את זה. היא לא תורמת לאנשים שלא איבדו קרוב, ומי שכן איבד- לא צריך אותה, הוא מרגיש אותה כל הזמן.
אבל אני בסדר, באמת. אני בסדר גמור. זה פשוט שאני מפחדת להפסיק לשמוע אותך ברשרוש העלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה