פשטות.

אני מפחדת מפשטות.
שתבוא ותעטוף את כל המוכר לי בניילון נצמד
שתצמיד את הכל לקרקע
ולא תתיר לבועות האוויר להיות עצמן, לנשום.

היא פשוט תהיה שם, נטולת סיבוכים
כאילו היא אינה זקוקה להתרה.
כאילו היא עצמה אינה מפחדת,
מחומרים גולמיים מהולים במים פשוטים
עם מלח פשוט,
עם ברית פשוטה,
וחיים פשוטים
שיכריחו אותה להודות
על כל פריחה ולבלוב זניחים
על בינוניות.

היעדרות המורכבות נוכחת בראשו של השועל.
מקנן בו הפחד שכאשר לא תהיה לו מראה בנמצא,
לא ירצה להיות אריה,
ואפילו לא לביאה.
ואז יאלץ להסתכל על עצמו דרך אישונים של אחרים.
(כפי שהוא עושה ממילא)
ולהודות -
זה הוא,
רק בקטן.