פלאש

-חלמת פעם על אנשים. שלא מרוצים אף פעם? תמיד מחפשים מה לא בסדר?
-וודאי שלא. הם קיימים רק בסרטים ישנים, כאלה שכבר מזמן לא משדרים. תגמור את הקצפת שלך.
-אבל אמא, אף פעם לא שמעת על מישהו מדוכא? או... או אפילו קצת עצוב? אחד שלא אהב  את העבודה שלו, או את החברים שלו..
-מי מכניס לך רעיונות כאלה לראש? אמרתי לך שאת הסלט תאכל אחרי הקינוח.
-סתם... קראתי באיזה ספר ש..
-אתה עם הספרים שלך, בשביל מה קנינו לך טלוויזיה לחדר ולאמבטיה?! כדי שתוכל לראות גם כשאתה מתקלח...
-האנשים בטלוויזיה כל כך..שמחים כל הזמן. הם שרים קופצים ורוקדים, מתאהבים ורוכבים על סוסי פוני. לפעמים אני מרגיש שאני רוצה להתנתק קצת, בשביל מה אני צריך טלוויזיה אם אני יכול לראות את אותם הדברים מבעד החלון, בבית או אצל השכנים? איפה הסבל שקראתי עליו? לאן נעלמו הבדידות והעוני? קראתי שיש גזענות והפליה, שאין נגישות לנכים, ושבבית המקדש אוסרים להעסיק אנשים מוגבלים.או שאנשים מתים גלמודים. ואפילו יותר גרוע מזה, מזדקנים  ונרקבים בגופם לבד.
-תכף עוד תגיד לי שכסף גם לא צומח על העצים.. הא! מה כבר יצמח? ירקות? או אולי פירות? הספרים האלה מכניסים לך רעיונות לראש...
-את לא מרגישה לפעמים שאת צריכה משהו בעייתי שיגרום לנו לרצות לתקן? צללים שיהפכו את ההאור למסקרן? סדק שיחשוף עומק לא מובן?
-חייך לתמונה ותפסיק לדבר על דברים כאלה, יום אחד עוד זה יקרה, איך אנשים יחיו עם עצמם כשהם בסתירות פנימיות? אני בדיוק מעלה לפייסבוק את השטות הזו שלך, חייך לתמונה-. 
-הפלאש מסנוור אותי.