פתק

אני רוצה את הלימון, עם הקליפה
אבל בלי הלבן באמצע.
שתחכה לי צלחת במקרר, עטופה בניילון נצמד
ולהשאיר כפית בכיור
שתדעו -
(הייתי פה).

טריפת קלפים

א. 

הוּא מְרַמֶּה.
מֵצִיץ לִי בִּקְלָפִים.
גּוֹלֵל אוֹתִי לְהוֹדוֹת:
בִּרְשׁוּתִי אַס לֵב.
אֶת שְׁלֹשׁ הַתִּלְתָּן
תָּלַשְׁתִּי מִזְּמַן
אוֹהֵב. לֹא אוֹהֵב.

ב.

זוֹ לֹא חָכְמָה לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ בַּעֲצִימַת עֵינַיִם.
כְּשֶׁהֵן פְּקוּחוֹת
הוּא מְסֻנְוָר מֵהַלְבָּנָה
מְפַסְפֵס אֶת קְרִיעַת הַיָּם
הַסוף,
נְבַצֵּעַ מִמֶּנּוּ

ג.

יַעֲקֹב נִשֵּׁק אֶת רָחֵל מַהֵר
מִדּי, קוֹרֵא לָהּ בְּשֵׁם
וְשׁוֹתֵק.
כִּבְשָׂת רָשׁ
רְשָׁעָה שֶׁלִּי
רַמָּאִית,
חוֹשֶׂפֶת אֶת הַקְּלָפִים טֶרֶם זְמַנָּם.

*

מְנַקֵּד אֶת פְּנֵי הַפּוֹקֵר,
מַסְבִּיר שֶׁהַמִּשְׂחָק הוּא לֹא בְּמִסְפָּרִים, אֶלָּא אוֹתִיּוֹת
שֶׁאֶפְשָׁר לִטְרֹף שׁוּב וְשׁוּב
כָּךְ שֶׁכָּל פַּעַם הָאַהֲבָה
תִּכָּתֵב אַחֶרֶת

ד.

שִׁפְחָה אַחַת עוֹמֶדֶת עַל מִפְתָּן הַגֶּשֶׁם
וּמִתְבּוֹנֶנֶת כֵּיצַד מְרַקְּדִין
לִפְנֵי גַּז שֶׁהוֹפֵךְ לְמוּצָק
וְכַלָּה
כְּשֶׁהִיא מַחֲזִיקָה אוֹתוֹ
הוּא נוֹזֵל לָהּ בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.

דרוש

מוסכניק על בולדוזר לבן
שישבור את המוכר
שיחבק בחוזקה,
ויתקן את הצפוי.

שיוריד אשפה ויזרוק כלים
כמובן גם שיחליף חיתולים.
שמילים יפות לי יקדיש
(ולא רק בזמן הקדיש.)

שיבחוש בשוקו,
עם קמצוץ סוכר וכפית בהריון
ושישאיר את הסוס באורווה בחוץ,
ליתר ביטחון.

הנוגסת

כיפה אדומה היא הזאב,
אני המכשפה
מאלצת אותנו שוב ושוב לנגוס
באותו פרי אסור
ולטעום מגן העדן.

אותו תפוח נגוס,
בטעם קליפות שיגרה
בגינו אשקע בתרדמת
וליגונך לא אתעורר.

בזמן שארבע עשר עיניים מתלחלחות
שבע מצנפות הרכינו
ושלגיה אחת החווירה בארון
זכוכית מעשה חושב

אחרי שכבר ירדת מהסוס,
השלת את הגלימה
זרקת את החרב
שפתיך הן נשקך היחיד
ורק בעיניך נותר ניצוץ
אהבת אמת
הקסם החזק בעולם
וכל קסם,
מגיע עם מחיר.

קפיצה למים

את צודקת, למדתי לשחות
חמש שנים כדי להגיע לטרום נבחרת.
אפילו זכיתי במדליית זהב
כשהתחרתי מול עצמי.

אך רוב חיי אני מגיעה לשלב שאני פשוט קופצת
למים, מסופקת עם ידיעותי ומצפה לבאות,
בלי לחשוב על ההשלכות.

לפעמים זה קפיצת ראש אלגנטית.
משתחלת פנימה אל לב המים
עם דחיפה קלה מהקיר,
בשביל התנופה.

רק שבדרך כלל אני מחטיאה, לא מדייקת
חוטאת
בהתנפצות מכאיבה
בין המים והגוף.


אז אני יודעת לשחות באמת.
אבל תמיד מגיע השלב בו נמאס לי מהפחד גבהים.
ופשוט קופצת.
בלי להסתכל קדימה או לחשוב על ההשלכות,
על מי אני מתיזה
ואם בכלל נשארו מים בבריכה
או אפילו למה קפצתי מלכתחילה.

כי כשאני עומדת ומפרפרת
עם הידיים הרגליים ותחושת הבטן
במרכז המים
אני פתאום לא זוכרת איך שוחים
איך עוברים את המשוחות האלה של ההתחלה
ואני מתגעגעת לרגעים שלפני הקפיצה,
של ההתלבטות בישיבה על החומה.

שיחה

- הלו, אלוהים?

- מי זה?

- סליחה, טעות.

כְּנִיעָה מְתוּקָה

חָלַמְתִּי שֶׁיָּרַדְנוּ בַּמַּדְרֵגוֹת.

כָּרַכְתְּ יָדְךָ סְבִיבִי

עוֹטֵף אוֹתִי בְּלֹבֶן

הַכְּנִיעָה שְבַּתָכְרִיך.

לִפֹּל

אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ.

הדָּחַף לְהִתְמַסֵּר לְחִבּוּק

לְרִפְרוּף הַיָּדַיִם

נוֹגְעוֹת-לוֹ-נוֹגְעוֹת

בַּבָּשָׂר.

וַאֲנִי שְתַּאֲוָה לַבָּשָׂר כְּבָר זְמַן מָה.

עַל כָּפֵּיךָ

יוֹרְדִים

מַדְרֵגָה

וּמִדְרֵג.

בְּלִי צְמַרְמֹרוֹת בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה

הוֹלְכִים בַּשְּׂדֵרָה

בְּלִי עוֹר בַּרְוָז

רַק יוֹרְדִים

בְּמַדְרֵגוֹת.

בּוֹא, חַבֵּק אוֹתִי

קַלֵּף,

תַּפּוּז נִרְקָב שֶׁל סוֹף הַחֹרֶף.

כְּדֵי שֶׁאֵדַע

מָתוֹק מַהוּ.

(טֶרֶם אִחְמִיץ

מֵהַבְשָׁלָה יִתְרָה).