לבוש ונחלם

you got what you wanted,

so they say.

it got better and better,

 better than best.

בלובשנו את כותנות האור
ראיתי את מערומי.
לא היתה תאנה לחגר
מלבד התשוקה הפשוטה

simple desire 

when you see the sounds, and hear the lights

could you feel it

 for me?

fixable thought.

מנוסה בתיקון,
לבוש זיעה ועבודה קשה
ראית את מערומי
בשובך אל האדמה
ממנה לוקחת.

once upon a life , we wanted

to go

far far away

too close,

where it all started

down to earth.

back to god's sweat

מהיכן לוקחתי אני?

עצם מעצמי.

i got what you wanted

part of it

part of you

i got to heaven,

but what if heaven is not enough?

ילדה קטנה כל בוקר הלכה לישון, בידיעה שיש משהו גדול שהיא נושאת איתה על הגב.
הוריה אמרו לה שהיא מיוחדת, בדיוק כמו כולם.
חבריה קינאו בה על זה שהיא ממשיכה ללכת גם אם הדרך שלה ארוכה וגם אם היא לא יודעת לאן תגיע.
היא היתה הולכת, מדלגת מעל שבילים וגאיות. מטשטשת את ההרים כדי שיהפכו לשטוחים ולא מאיימים.
כשהיה לה קשה, היא פשטה את המשקפיים.
וכשהיה לה רעש, היא הדליקה מוזיקה
כך, כל בוקר היא הלכה לישון. וחלמה על חיים אחרים.

היא חלמה שהיא כל כך בהריון, עד שהבטן שלה התפוצצה מריקנות, והדבר המעיק הזה על הגב לא עצר מלכת, והיא לעומתו, מעולם לא עמדה מלדת.

ואמרו לה שהיא מיוחדת, ואמרו לה שהיא אמיתית.
אז בחיפושים אחר עצמה היא מצאת אותה, את ה-את, את האחת. המושלמת.
היא חדלה לשניה להביט אל השלולית על השביל, כי היא לא ראתה שם דבר.
אפור חום פיכסה שכזה, שותק.

היא חבשה את משקפייה,
וקפצה לתוך השלולית.
בלי מגפיים.

היא כתבה את הנקודה האחרונה של סיפור חייה, בדיוק כשמישהו החליט לכתוב עליה את שלו.