אם אטומים היו כותבים שירים

אם אטומים היו כותבים שירים
הם בטח היו מחפשים חברה
הם היו כותבים על קטנות עולמם
ושאיפה להיות חלק ממשהו גדול

אם מולקולות היו יוצרות אומנות
בטח הן היו מנסות למצוא את הקשר
ביניהן לאחרות
ושאיפה להיות ייחודיות

בפריפריה

מנותקת
העולם סגר אותי
בחוץ
שוב
בפריפריה
משקיפה למרכז
האטום
קורץ לי
רחוקה
ממראה
שתשקף לי
עד כמה אני

מסתפקת
בחלון
משקיפה למבול
המחריב את
קשרי האחרון
לעולם
עלה של זית
בפיו
של תוכי

חיבוק

חומת
ידיים עוטפות בחום
האהבה
והכל
יקפא




חיבקת
ניחמת
הצלת

שבתי לזרועותייך בוכה
והתעוררתי

כולם הלכו

כולם הלכו

נשימה עמוקה-

חתונה

שני אנשים

זוגות זוגות

באים והולכים מנשקים מחבקים

"ייאי" עליז

"תודה תודה" פזיז

"מזל טוב" מתחנחן

צריך לרכוש "בעלי ברית", הלא כן?

מצלמת מבחוץ כדי לא להיות בפנים

כדי לא להפנים

אחותי כלה

קלה

קל לה?

חתונה

חת אונה

*חיוך מטאפורי*

כולם הלכו...

יש גבול לכל דבר

"הוקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך." 

עוד רגע -לעד

עוד רגע הם יגיעו

וישלבו את חייהם 

לעד

ואני?

כאן, מחכה לך

שתזכר

אני כאן בשבילך

ואתה מתפוגג, בורח

ממני?

כבר לא בוכה,

אדישה, 

לא נורא, נכון?

לפחות הכנתי עוגה

היא יצאה טעימה

יש לי הרגשה שלא תאכל ממנה 

מה הטעם?

הם גם ככה מאחרים

מקנאה

מחכה לאלכוהול שישפע ובינתיים

מקנאה

בהן, שראיתי רק מרחוק

פרצופים גוזלים  ממני את  חברי  שמעולם לא 

היו (שלי)

פרצופים עושים זאת יותר טוב ממני
מקנאה

בחברי, שיוצרים ומשתפרים

בחברי, אם עוד יש כאלה

אהבה - היכן את?

לאכפת לי

לא אכפת לי כמה שווים X וY
לא אכפת לי אם מרובע ABCD הוא מעוין, מלבן, מקבילית או ריבוע
לא אכפת לי מה אני יכולה לעשות יותר או פחות
לא אכפת לי שאני לא מצליחה לעשות את המינימום
לא אכפת לי שאני בורה ביותר דברים מאשר אני מבינה
לא אכפת לי שאני לא יצירתית כמו שהייתי רוצה
לא אכפת לי איך אני נראית בעינכם
לא אכפת לי מה אתה אומר או חושב, ולא משנה כמה למדת או עברת יותר ממני
ולא אכפת לי שזה יעבור ומחר אני ארגיש יותר טוב.

כרגע הראש שלי מתפוצץ ושום דבר שתגיד לא יעזור, כל שנותר לי הוא רק לצעוק

אדון עולם

אדון עולם
נולדתי לשלום
תודה
כמו צועני
בארץ הזאת
ארץ הצבר
כאן
האבנים מדברות
עד נשימתי האחרונה
עכשיו התור לאהבה
ועוד...

מוכר? 

ראיתי את זה כתוב על כריכה אחורית של ספר שירי עוזי חיטמן, במבט ראשון זה היה נראה לי שיר, 

אבל גיליתי שזה התוכן.

השתעשעתי, ואתם?

הוא יבוא

הוא יגיע
חד וכואב
מהיר ויפה.
נגדע באיבו
בשחר ימיו
לא זקוק לאיש
שלא נזקק לו
הוא ישאיר
שבר
קרע
הלם
מקום ריק שלו
שלא התמלא מעולם



או שמא הוא יתעכב?
יעייף, יקמט ישכח את
הדרך
ישתק
יזדקק
חסר
תכלית
תגובה
מתסכל ושותק
מכאיב ומקהה
מכביד
איבד את עצמו
את אהבתו
אהובתו
מי נשאר
אלוהיו
גופו הדואב




דפיקה בדלת
הוא הגיע.

חפיף

הרצון לחפף במילים

תכונה מרגיזה מאד

במיוחד שבסוף

אני

כה ציפיתי ליום והגיע

אנא, דמייני את המילים והרגשות המבורכות ביותר. בזכות חיוך אחד שלך.
כמו שאמרת בעצמך - השתיקות מוערכות יותר ממלים, הרי לך שתיקה (או כמה אנטרים...)


















תודה שהושטת את ידך.
תודה שאת שם
פשוט
תודה